<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' בשולי עכו"ם</h1>
<h2>דף לא:</h2>
אע"ג שמותר לשתות שכר של גוים מ"מ אסרו חכמים משום חתנות לשתות במקום מסיבת גוים והמדקדק לא ישתה אלא בביתו [ל"ב ע"א]. חלא דשכרא דארמאי אסור מן (חסר) דמערבי בו דורדיא ומן האוצר שרי דאי מערבי מסרח.
<h2>דף לה:</h2>
ובמקום שרגילין לשבר הזיתים שלא נתבשלו וכובשין אותן רגילין לזייף עליהם יין וחומץ יין ואסורים, ובמקום שאין רגילים מותר שלא אסרו חז"ל אלא כשרגילין לערב יין ששנינו אלו דברי' אסורי' וכו' כבשים שדרכן לתת לתוכן יין, ודברי' שעושין מהם שכר מותר לשתות שכך אמרו אלו דברים מותרי' וכו' והדבש ואמרינן למאי ניחוש אי מ' ערובי מסרח סרי, אי מ' ב"ג נאכל חי, אי משום געולי גוי נטל"פ הוא, ושכר שעורים נמי א"ב מ' ב"ג, דשעורין בטלים לגבי מים, וכן אם אפה פלטר פת בביצים נתבטלו הביצים בפת דפת עקר כדאמ' בפרקין [ל"ח ע"א] דגים קטנים מלוחים שאין בהם ב"ג כיון שראוים קודם בשול אי עבדינהו גוי כסא דהרסנא אסור דאמרינן קמחא עקר, אלמא אי הוי הרסנא עקר קמחא שרי, ודוקא היכא דתפל אכתי לא נאסר קודם בשול...
ולענין פת כ' בפסקא, פורני שניסקת ע"י גוי ואין שם מלאכת ישראל כלל לא נתינת עצים ולא שגירה ולא אפי' ולא רדיה לא בהתחלה ולא בגמר, ודאי יש בו מ' בשול גוים, ואם הביא בעל פורני גוי נחתום והעמיד אצלו לסייע אם עושה כדברי חז"ל האי ריפתא דשגר גוי ואפה ישראל, אי נמי שגר ישראל ואפה גוי, אי נמי שגר גוי ואפה גוי ואתא ישראל וחתה שפיר דמי אפי' לכתחלה, ואם לאו אסור, ויש מי שמתיר בהשלכת קיסום לתנור דאף זה קרובי בשולי הוא וסומכין ע"ז... ויש מקילים אפי' נופח ישראל באש נמי מקרי חתוי ואין לו סמך והגאון כ' אפי' שגר ואפה גוי וישראל חותה מעט בגחלים ש"ד אע"ג דלא קרב בשולא. הגרי"צ כ' פת פלטר גוי במקום שאין פלטר ישראל מותר כדאי' בירושל' פת מהלכות של עמעום ובמקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שתהא אסורה אלא שעמעמו עליו והתירו מפני חיי נפש, רבנן דקיסרי בשם ר' יעקב בלבד מן הפלטר, והכין משמע בבבלי דרבי התיר אע"ג דאמוראי... וטעם ההיתר שראה שלא פשט אסורו בכל ישראל ולפעמים חיי נפש תלוי בו ואין גוזרין גזרה שאין ציבור יכולין לעמוד כדאמרינן בשמן ור' שמלאי אמר לר"י נשיאה [ל"ז ע"א] בימינו תתיר את הפת ולא התיר משום דקרי לי' ב"ד שרי', מכלל דלא פשט אסורו והא דאי' איבו אכל אבי מצרי דמתא ואמר רבא לא תשתעי מיני' דאיבו דאכל נהמא דארמאי, אפשר דפת בעה"ב הי' או קרוב למתא שהי' שם פלטר ישראל או במקום שנהגו אסור בכל פת אפי' של פלטר ומצינו שרבא גופא אמר כי הוינן בי' ר"נ ונפקא פסחא אמר פוקו וזבינו חמירא דבני חילא, דפת פלטר הוי, ועדיין לא אפה פלטר ישראל, ותנן נמי [פסחים כ"ח ע"א] חמץ של גוי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ואתמר עלה בירושל' הדא במקום שנהגו אסור בפת של גוי אבל במקום שנהגו לאכול פת גוי אפי' באכילה והיינו בפת פלטר, ואתמר נמי [שם מ' ע"א] בצקות של גוים אדם ממלא כרסו מהן, ולית לן למימר דמיירי שאפאו ישראל דלא מצינו שהותר פת גוי אם ישראל אופהו, ומה דהתירו כשישראל עושה א' מג' מלאכות באפי' לא התירו אלא כשהפת של ישראל, אבל כשהוא של גוי לא מהני אפית ישראל דודאי אי' בי' משום חתנות אלא איירי בבצקות של גוים שאפאום פלטר גוי. וכ' גאונים דוקא פת של גוי התירו אם הוא של פלטר משום חיי נפש אבל פת ישראל שאפה גוי פלטר שיש בו אסור בשול גוי כמו בשלקות לא התירו בשום מקום ועלה קתני שגר גוי ואפה ישראל וכו'. ושלקות לא התירו... (חסר).
<h2>דף לח.</h2>
כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בשול גוים, ואמרינן בגמ' הא דאמרן אינו כמב"ד יש בו מב"ג, דוקא אם קודם שנתבשל כמב"ד סלקו ישראל מן האור ובא גוי והחזירו, שנעשה כל הבשול ביד גוי, אבל הניחו ישראל על האור ועדיין לא נתבשל כמב"ד, אע"ג שבא גוי והפך בה וממהר בשולו מותר, דאם לא בא גוי מתבשל מאליו. תני' נמי הניח ישראל בשר ע"ג גחלים ובא גוי ומהפך בו עד שיבא מבהמ"ד אינו חושש, וחזי לן האי דאינו חושש, לא שיניחו ביד גוי לבדו אלא בזמן שנעל הדלת לפניו או נכנס ויוצא דמהני בגוי וכ"כ ר"ח, א"נ בקדרה טוחה ומסומנת, אבל בשר בקדרה פתוחה לא שרי למיעבד מכמה אנפין חדא דקייל"ן בשר שנתעלם מן העין אסור ועוד דאיכא למיחש משום תערובת חלב בבשר, ואין סימן לבשר המבושל שעשוי להשתנות מכח הבשול ושמא החליף, וה"נ מוכח מד' בפ"ק [י"ב ע"א] לא הלכת לצור מימיך וראית ישראל וגוי ששפתו ב' קדרות על כירה א' ולא חשו להם חכמים, ומסיק דלא חשו דלמא מיהדר אפיה ישראל, משמע אי מהדר אסור. ויש מנהג משונה בקצת ארץ אדום שמניחים קדרות לשפחותיהם עד שחזרו מבהכנ"ס בלא סימן ואומרין השפחות נקיות ויש להן נאמנות ולא מחזקינן אסור, וכי לא ידעו שבשר שנמה"ע אסור, וגם הרבה טרפות מצויות בעיר, ולא מחזקינן אסור לא אמרינן בלכתחלה. ואם הניח הגוי קדרה על האש ובא ישראל והיפך וגמר מותר וה"מ... [צ"ל הני מילי כשלא בשלו גוי כמאכל בן דורסאי].
<h2>דף לח:</h2>
דג מלוח וביצה צלויה חזקי' ובר קפרא שרו ורי"ו אוסר, ר"ח פרוואה אקלע בי ר"ג, אמרו לי' ביצה צלוי' מאי, א"ל חזקי' וב"ק שרי ורי"ו אוסר ואין דבריו ש"א במקום ב', אמר אביי הלכה כרי"ו דאוסר, וכ' הגאון לא אתמר כרי"ו אלא בביצה צלוי' ובביצה תני' כותי' דרי"ו אבל בדג מליח הלכה כחזקי' וב"ק דשרו שאין דבריו ש"א במקום ב', ועוד דרי"ו תלמיד הוא לגבי' חזקיה וב"ק ופלוגתיהו בדג מלוח וביצה צלוי' דלאו בשולי מיא ובמבושלת ל"פ. והיכא דבשול גוי ביצה בקדרה של געולי גוים ומבשלה במים ומוציאה שלמה בקליפתה אשכחן פתרא בתשו' לגאון, מותר לישראל לאפות ביצה בפורני לאחר שצלו גוים נבלה כיון דהסיק התנור מבפנים נשרף כל רוטב נבלה, אבל כל שהסיק בחוץ בכלי חרס אסור, הלכך מותר לצלות ביצה אם שהה אחר בשר נבלה עד שיתלבן התנור וישרף הרוטב ע"כ, והאי ביצה בקליפתה היא, דבלא קליפה בכלי אפה לה, משמע מדברי הגאון דאף בקליפתה בלעה כ"כ הרב ר"י [אלברגלוני]. ולא נשמע זה מדברי הגאון דלמא לכתחלה אוסר דחייש שתשבר הקליפה או יבא בו סדק דודאי בלע (חסר). וכי אמרינן נותן טעם לפגם מותר ושרינן משחא שליקא דאמרינן שנתבשל בקדרה שאינה בת יומא דנטל"פ, אע"ג דספקא הוא משום דאיכא ספקא אחרינא להתיר שמא נשתמש בו דבר הפוגם ואפי' בן יומו שרי' הלכך אי ידעינן שדבר שהשתמש הגוי בתוכו הוא בשר, וישראל בשל בו בשר, דודאי אינו פוגם, הבשר אסור כל זמן דלא נודע שעבר מעל"ע מזמן בשול הגוי (חסר) ואיכא בגמ' ב' לישני חד אמר כל שאינו נאכל חי יש בו מ' בשול גוי וחד אמר כל שעולה על שולחן מלכים י"ב ב"ג, ולא נתברר הלכתא, אבל מדחזינן בסוגי' דנקטי נאכל כמו שהוא חי אין בו ב"ג משמע דזה עקר ואי אינו נאכל חי אע"ג שאינו עעש"מ יש בו ב"ג ואי נאכל חי אע"ג שעעש"מ אין בו ב"ג והכין מ' מדקבעו מיני' דרב אסי הני אהיני שליקי מאי, חוליי פי' מתוקים ודאי שרי דנאכלים חי, מרירי לא תיבעי דודאי אסירי שא"נ חי, ומדאמר ודאי אסירי, אע"ג דמרירי ודאי אעעש"מ (חסר).
<h2>דף לט:</h2>
ומלח סלקונדרי מאי סלקונדרי מלח שכל שלקי רומי אוכלים בה אבל שאר מלח לוקחין מהם ולא חיישינן לתערובת אבל אם נשתנה מראהו ממלח הנהוג באותו מדינה חיישינן. וכ' הגאון משחא שלוקא דארמאי בזה"ז יצא שם שמזייפין אותו ועושין בו אלי' וחלב של בהמה ואסרנוהו, וה"ה חמאה שלוקה ואינה שלוקה מזייפין אותה ואסרנוהו.
<h2>דף מ:</h2>
ויין של תפוחי' מותר ליקח במקום שאין חשש לתערובת יין כגון הבא מן האוצר או במקום שיין ענבים ביוקר גם צריך לידע שאין משימין אותו בכלי יין. יין תפוחי' ויין רמונים וי"א אף שכר שעושין מתבואה לא אסרו לשתות בבית גוי. כלים שנתבשלו בהם דברים שאסורים מ' ב"ג חזי לן שצריך להכשירם ככל כלים שנאסרו מ' אסור אפי' דרבנן. ושמענו יש מקילין במקום שאין פלטר גוי מצוי לאכול פת בע"ב ואין לסמוך על דבריהם.
